טיפול בהיפנוזה במעי הרגיש
דר' שאול נבון, פסיכולוג רפואי מומחה-מדריך
מורשה להיפנוט ולמחקר מדעי בהיפנוזה
snavon@netvision.net.il
מהי תסמונת המעי הרגיש?
תסמונת המעי הרגיש היא מצב הפוגע בכ-15% מהאוכלוסייה. התסמינים שונים מאוד מאדם לאדם, ונעים מתסמינים קלים המופיעים מדי פעם לתסמינים קשים ומתמידים. תסמינים אלה כוללים כאבים / אי נוחות בבטן, נפיחות והפרעה בהרגלי היציאה (עצירות, שלשולים או שניהם). אנשים חווים תסמינים כגון יציאות עם ריר, עודף גזים, צרבת, בחילה ותחושת מלאות לאחר האוכל, ותסמינים אחרים שאינם קשורים במעי, כגון תסמינים של שלפוחית השתן, כאבים ומכאובים, כאבי גב ועייפות מוגזמת.
איננו מבינים לגמרי מה קורה ב-IBS ומה גורם לו. הכל נראה תקין - למשל, אין סימני דלקת - אך מסיבה כל שהיא, מערכת העיכול אינה מתפקדת כראוי. לפני שנמשיך, נבחן כיצד מערכת העיכול פועלת באופן תקין.
מערכת העיכול ופעולתה התקינה
מערכת העיכול כוללת את הפה, הוושט, הקיבה, המעי הדק, המעי הגס, החלחולת (רקטום) ופי הטבעת (ראה ציור).
מטרתה היא, כמובן, לעכל את המזון, לספוג את הרכיבים התזונתיים אל הדם ולסלק את חומרי הפסולת דרך המעי. מזון הנע במערכת העיכול מפורק באמצעות לעיסה ופעולת הטחינה של הקיבה, ומעוכל על ידי אנזימים ברוק, בקיבה ובמעי הדק. החומצה בקיבה נחוצה לפעילות האנזימים שם ומסייעת גם במניעת זיהומים חיידקיים. התכולה המעוכלת במערכת העיכול היא נוזלית, והרכיבים התזונתיים נספגים מהמעי הדק דרך זרם הדם אל הגוף. מה שנשאר הוא פסולת אשר מסולקת כצואה. עם תנועת הצואה דרך המעי הגס, מים נספגים חזרה אל הגוף ובכך הצואה הופכת בהדרגה מוצקה יותר. אם תנועה זו מהירה מהרגיל, יש למים פחות זמן להיספג מחדש והצואה המתקבלת רכה או נוזלית יותר. אם התנועה איטית מדי, יותר מים נספגים והצואה הופכת קשה יותר. זה מסביר באופן חלקי את המתרחש במקרה של שלשול או עצירות.
התנועה במערכת העיכול מתקבלת באמצעות שרירים, הממוקמים לכל אורך מערכת העיכול מהוושט ועד קצה המעי, ובאופן תקין אלה מתכווצים בצורה קצבית ומתואמת, הנקראת פריסטלטיקה. שריר מסוג זה (שריר חלק) נמצא גם באיברים פנימיים אחרים, כגון שלפוחית השתן, כלי הדם והריאות, אך הוא שונה משרירי השלד במספר אופנים. הבדל אחד הוא שהתכווצות השריר החלק אינה נמצאת בבקרה רצונית או מודעת, באופן רגיל. למערכת העיכול יש אוסף גדול מאוד של עצבים והיא גם מייצרת חומרים כימיים-ביולוגיים רבים המתאמים את פעולתה. לדוגמא, אנשים רבים חשים צורך לרוקן את המעי זמן קצר לאחר ארוחה. הסיבה לכך היא מסרים הנשלחים מהקיבה באמצעות העצבים אל המעי הגס המעוררים את פעילותו.
הריפוד הפנימי של מערכת העיכול מכיל גם כן תאים רבים וקצות עצבים אשר, לדוגמא, מזהים נוכחות של מזון או חומרי פסולת, ותאים המפרישים ריר כדי לסכך את מערכת העיכול ולהקל על המעבר דרכה. כאשר יש צואה במעי הגס ובחלחולת, קצות העצבים בריפוד הפנימי של המעי מגורים ומסרים נשלחים אל המוח, אשר מתפרשים כדחף לפתוח את המעי. פתיחת המעי נמצאת, כמובן, בבקרה רצונית בעיקרה, במהלכה טבעת של שריר (סוגר פי הטבעת החיצוני) נרפה כדי להעביר צואה.
מה קורה למערכת העיכול בתסמונת המעי הרגיש?
לאנשים יש תבניות שונות של תנועתיות מעי גס, כך שבמקום תנועות הפריסטלטיקה התקינות, מתקבלות עוויתות או התכווצויות מוגזמות של שרירי מערכת העיכול. אלה עלולות לגרום לעצירות, על ידי עיכוב תכולת מערכת העיכול, או לשלשולים, על ידי הנעה מהירה מדי של התוכן. עוויתות אלה יכולות לגרום לכאב, ואנחנו יודעים כעת גם שהריפוד הפנימי של מערכת העיכול רגיש במיוחד (רגישות יתר), במיוחד אצל אלה הסובלים משלשולים. נדמה כי התסמינים הם תוצאה של רגישות מוגברת להרחבה של מערכת העיכול על ידי גזים וצואה, ונטייה של המעי להגיב ביתר כמעט לכל דבר: אכילה, דחק, התעוררת רגשית או הרחבה על ידי גזים.
מערכת העיכול, המוח והנפש
אנחנו יודעים שמערכת העיכול, כמו יתר הגוף, מושפעת מפעילות של עצבים וחומרים ביולוגיים-כימיים שונים מהמוח וחוט השדרה. עצבים אלה (הנקראים מערכת העצבים האוטונומית) מספקים את כל האיברים הפנימיים בגוף, כגון הלב, כלי הדם והסמפונות בריאות. חלק מהעצבים הללו (העצבים הפאראסימפתטיים) מובילים לשינויים בגוף הקשורים ברגיעה, כגון האטת קצב הלב. עצבים אחרים (העצבים הסימפתטיים) גורמים לשינויים פיסיולוגיים המכינים את הגוף לפעולה. לדוגמא, אם את/ה רץ/ה, קצב הלב והנשימה שלך מהירים יותר, הסמפונות בריאות שלך מתרחבים, כלי הדם לשרירים נפתחים - כל אלה במטרה להביא יותר חמצן לשרירים כדי שהם יוכלו לפעול טוב יותר ומהר יותר. אותם שינויים מתרחשים גם כאשר את/ה רואה משהו מפחיד או מאיים, בין אם מדובר בסכנה אמיתית, כגון מישהו שתוקף אותך עם סכין, או באיום מדומה, כגון עצבנות לפני מתן הרצאה (תגובת "הלחם או ברח"). שינויים אחרים יכולים להתרחש, כגון דחף עז לרוקן את השלפוחית או המעי. כל אלה קורים באופן אוטומטי, מבלי שאת/ה גורם/ת להם לקרות באופן מודע. אם מתרחש משהו המתפרש במוחך כאיום, את/ה חש/ה תחושה של פחד או חרדה ובו בעת המוח שלך מגיב בשליחת מסרים לגוף המייצרים את השינויים הגופניים הללו.
מדוע להשתמש בטיפול בהיפנוזה?
כפי שהוזכר לעיל, מערכת העיכול רגישה למצבנו הנפשי, בדיוק כמו כל יתר הגוף. כמעט כולנו צריכים לרוץ לשירותים בשל התקפה של שלשולים לפני משהו מורט עצבים, כמו מבחן. הגוף והנפש אינם ישויות נפרדות, אלא קשורים הדוקות. במקרה של תסמונת המעי הרגיש, אנחנו לא אומרים ש-"הכל בראש". יש אנשים שמבחינים שהתסמינים שלהם מתעוררים או מוחמרים במצבים של דחק ודאגה, אך אצל אחרים לא נראה כל קשר כזה. אנחנו כן אומרים שמערכת העיכול מושפעת על ידי הנפש; אנחנו יכולים להשתמש בנפש ובמחשבות כדי לשנות את אופן הפעולה של מערכת העיכול. אנשים יכולים ללמוד לשלוט במנגנונים פיסיולוגיים שאינם נמצאים בבקרה מודעת באופן רגיל. אנשים העוסקים ביוגה, תוך שימוש במדיטציה מתקדמת, יכולים למשל לשלוט בלחץ הדם, קצב הלב ותהליכי העיכול. הטיפול בהיפנוזה משמש באופן דומה, כך שנלמדות מיומנויות לשליטה במערכת העיכול, בגישה של "הנפש שולטת בחומר".
מהי היפנוזה וכיצד אנחנו מבצעים אותה?
יש אנשים שקצת נבהלים מהמחשבה על היפנוזה, ולכן חשוב לנפץ את המיתוסים. היפנוזה היא טכניקה מחשבתית, מיומנות שאנשים רוכשים כדי שיוכלו להשתמש במוח שלהם באופן שונה מהרגיל. מצב היפנוטי או "טרנס" הוא בעצם מצב של תשומת לב ממוקדת, משהו שכל אחד עושה מספר פעמים ביום, מבלי לקרוא לזה היפנוזה!! לדוגמא, כאשר את/ה קורא/ת ספר ויוצר/ת תמונות בראש של סצנות או דמויות מסוימות, או כאשר את/ה שקוע/ה בסרט או חולם/ת בהקיץ ולא שומע/ת כאשר מישהו מדבר אליך.
במהלך הפגישות הטיפוליות, המטפל/ת עובד יחד עם המטופל כדי לעזור לו להגיע במכוון למצב היפנוטי. ישנן דרכים רבות לבצע זאת, והן מותאמות לאדם. אחת הדרכים השכיחות היא להשתמש בשיטת הרפיה או לבקש ממנו/ה לדמיין סצנה מסוימת בה המטופל/ת ממקד/ת את תשומת הלב. המטופל/ת אינו ישן/ה ואינו/ה מורדם/ת. המטופל/ת נעזר/ת במילים של המטפל/ת כדי להיות רגוע/ה יותר, נינוח/ה יותר ולשקוע מבחינה מחשבתית. המטופל/ת יכול/ה לשמוע כל מה שמתרחש סביבו/ה, אך הרעשים פחות מפריעים. החשוב ביותר הוא שהמטופל/ת שולט/ת במצב ולא המטפל/ת! יש אנשים שיש להם יכולת טבעית גדולה יותר להיכנס מצב היפנוטי מאשר אחרים על מנת ליצור חוויה עמוקה ורגועה עבור עצמם, ויש להניח שזה קשור בדמיון היצירתי שלהם. כל היפנוזה היא היפנוזה עצמית, וזוהי מיומנות המשתפרת עם הניסיון. חשוב ביותר לציין שאין צורך להגיע לטרנס "עמוק" כדי להפיק תועלת מהטיפול.
הנפש "המודעת" והנפש "הלא מודעת"
היפנוזה ושיטות מחשבה אחרות משמשות כדי לגשת אל תהליכים מחשבתיים בלתי מודעים ולעשות בהם שימוש. אפשר לחשוב על הנפש כקרחון; החלק הקטן הצף מעל המים הוא הנפש המודעת בעוד שהחלק הגדול הנמצא מתחת לפני המים הוא הנפש הלא מודעת. הנפש המודעת היא מה שנמצא במודעת שלנו, כלומר, המחשבות שלנו, מה שאנחנו רואים, שומעים ומרגישים. זהו דבר שמשתנה מרגע לרגע, כמובן. היא כוללת את תהליכי המחשבה ההגיוניים, השקולים והאנליטיים שלנו, וקרוב לוודאי שהיא קשורה בתפקוד המוח השמאלי. הנפש הלא מודעת, הקשורה קרוב לוודאי בתפקוד המוח הימני, כוללת את הדמיון היצירתי והאינטואיציה. היא מאחסנת גם את הזיכרונות, המיומנויות וההרגלים בהם אנחנו משתמשים באופן אוטומטי, כגון קריאה ונהיגה ברכב. בנוסף לכך, לכולנו יש אמונות וערכים מסוימים לגבי העולם ולגבי עצמנו המבוססים על חוויות קודמות ועל השפעתם של אחרים, במיוחד מצעירותנו. אלה משפיעים באופן אוטומטי על האופן בו אנו חושבים, מרגישים ומתנהגים, מכיוון שאנחנו מפרשים כל מה שקורה לאור אמונות וערכים אלו. זה לא מה שקורה, אלא המשמעות שאנחנו נותנים לדבר הקובעת את התגובה שלנו. לדוגמא, אדם אחד יכול לחוש כעס ואחר להיות משועשע למשמע אותו הדבר מפי מישהו, מכיוון ששני האנשים פירשו את אותה אמרה באופן שונה. ולבסוף, הנפש הלא מודעת עוסקת בשליטה על הגוף באמצעות המוח. לפיכך, כאשר משהו מתפרש כמפחיד, האדם חש פחד, והתהליכים המנטאליים הבלתי מודעים גורמים למוח לשלוח מסרים המשנים את קצב הלב וגורמים לשינויים פיסיולוגיים אחרים.
השימוש בהיפנוזה לטיפול בתסמונת המעי הרגיש
פרופסור פי. ג'יי. וורוול, רופא גסטרואנטרולוג, יועץ בבית החולים ווית'נשאו ממנצ'סטר באנגליה, החל להשתמש בטיפול בהיפנוזה בשנת 1984 כדי לסייע לאנשים עם תסמינים קשים של IBS אשר לא הגיבו טוב לטיפול תרופתי. הוא מצא כי 75-80% מהמטופלים השתפרו ושמרו על המצב המשופר גם לאחר סיום הטיפול. שיעורי הצלחה דומים מושגים גם כיום. מטרת הטיפול היא להחזיר למטופל/ת את השליטה על מערכת העיכול, במקום שמערכת העיכול תשלוט במטופל/ת. הטיפול בהיפנוזה הוא לא ריפוי, אך אנשים רבים מוצאים שאין להם כלל תסמינים, או שיש להם תסמינים קלים בלבד, לאחר הטיפול. יש לך סיכוי טוב להפיק תועלת רבה מהטיפול, ועל אף שאין ערבות לכך שלא תחווה/י לעולם תסמינים שוב, תהיה לך המיומנות הנדרשת כדי להקל על התסמינים ולהשתלט עליהם מחדש בכל עת.
בדיקות מעבדה הראו שטיפול בהיפנוזה משפיע ישירות על אופן הפעולה של מערכת העיכול. היפנוזה משנה את תנועתיות מערכת העיכול, את התכווצות השרירים וגם את רגישות מערכת העיכול. למטופלים רבים עם IBS יש מעי בעל רגישות יתר, אשר חוזר לעיתים קרובות למצב תקין לאחר קורס של טיפול בהיפנוזה. אנשים נוטים גם להרגיש טוב יותר עם עצמם, מסוגלים להתמודד טוב יותר באופן כללי ואיכות חייהם משתפרת.
תכנית הטיפול
הטיפול כולל קורס של 12 פגישות שבועיות. נוצרת מעין שותפות, מעורבות והשתתפות פעילה של המטופל/ת. אימון המיומנויות שהמטופל/ת לומד/ת בין הפגישות חיונית, בדיוק כמו כשלומדים לנגן על כלי מוסיקה או כשעוסקים בספורט – האימון חיוני.
אצל חלק מהאנשים מבחינים בשיפור לאחר מספר פגישות בלבד, בעוד שאצל אחרים נדרש זמן רב יותר. אנשים מעטים ממשיכים את הטיפול יותר מ-12 פגישות, וכל אחד יכול לחזור בכל עת אם מרגישים צורך בפגישת "השלמה" נוספת.
